לפני כמה שבועות התקיימה בירושלים תערוכה מיוחדת בשם "מבצע". התערוכה הוצגה בתוך סניף של רשת שופרסל בתלפיות וביקרו בה, בין השאר, גם הסטודנטיות לאמנות של מכללת אמונה. ומאז הן רוצות גם. הן רוצות גם לקחת חלק בפעולה אמנותית שמתבצעת במרחב הציבורי ויוצרת שיח, ללא מילים, עם קהל מגוון. הנה כמה תמונות מהתערוכה ההיא:
במסגרת הקורס "אמנות במרחב הציבורי" שאותו מלמדת האמנית איילה לנדאו במכללת אמונה ובשיתוף עם יריד המעצבות לנשים הדתיות "הוד והדר" נוצרה ההזדמנות שבה הסטודנטיות יכולות להופיע בפני נשים ולהציג "פרפורמנס" ובכך לעורר מחשבות ודיונים על אמנות, על אופנה ולבוש ובעיקר על נשיות בהקשרים של דת וחברה.
מה זה בעצם "פרפורמנס" ומאיפה זה בא?
המילה העברית לפרפומנס היא מיצג. הכוונה לפעולת אמנות המתבצעת בשיתוף הקהל. הפעולה מוגבלת בזמן ובמקום והיא למעשה אירוע חד פעמי, מעין מופע, שבו האמנית משתתפת ויוצרת קשר בילתי אמצעי עם הקהל.
המיצג הוא מדיום המזוהה מאוד עם האמנות הפמיניסטית. זוהי פעולה המתאימה מאוד לנשים כיוון שנדרשת בה יכולת אילתור גבוהה. גם האומץ לסמוך על הקהל ולתת לו חופש ביטוי הם מהמאפיינים של האמנות הנשית. בשביל פרפורמנס אין צורך בסטודיו, בחומרים יקרים או בהכנות רבות. הוא ברובו ספונטני אם כי דורש מחשבה וגיבוש של קונספט לפני הצגתו:
אחד המיצגים הכי מפורסמים והראשונים שתועדו היה המיצג של האמנית יוקו אונו. במיצג היא יושבת על במה וילדה מונחות מספריים והיא מאפשרת לקהל לגזור את הבגדים שהיא לובשת. יש במיצג אמירות על יחס החברה לנשים. על ניצול והפיכת האישה לקורבן וגם על אלימות.
בהשראת כל אלה ועוד אמניות אחרות שעליהן למדו בקורס יצאו הסטודנטיות המוכשרות של מכללת אמונה להציג פרפורמנסים ביריד האופנה לנשים דתיות, "הוד והדר" שמו. תהליך ההכנה היה בשיעור במכללה. נעשתה חשיבה על בגדים, אופנה ונשים בהקשרים של המגזר הדתי.
אחת ההברקות הייתה קיום "תפילת מנחה" לנשים במהלך היריד. מדובר בנשים דתיות והייתה איזה הנחה סמויה שאולי תרצנה חלק מהם להצטרף לתפילה. אבל רק אחת מבין מאות הנשים שהיו שם נענתה לאתגר. מסתבר שכאשר מדובר בבגדים, גם נשים דתיות לא רואות ממטר…
חלק מהמופעים שילבו טכניקות מסורתיות של אמנות נשית כמו שימוש בצמר ובסריגה:
התלבושות המיוחדות של פולינה (סטודנטית שנה ג') כיכבו במיצגים. על העיצוב של התלבושות אכתוב פוסט נפרד אך בנתיים כדאי להתרשם מהתמונות:
התיעוד של עבודות פרפורמנס הוא סוגיה בפני עצמה. כיוון שמדובר באמנות חד פעמית אך משמעותית ובעלת אמירה נוצר צורך לתעד ולשמר אותה. מתוך הצורך הזה התפתחה אמנות הוידאו שגם היא מזוהה מאוד עם הזרם של אמנות פמיניסטית. אבל כשמדובר בנשים דתיות שלא מופיעות בפני קהל מעורב אז התיעוד של הפרפורמנס נעשה בעייתי. לכן נסתפק בעוד כמה תמונות:
