הבטחתי פוסט על הטרנד של הנקודות. בכל מקום הן נמצאות הנקודות הלבנות על הרקע האדום או נקודות האדומות על הרקע הלבן. באוסף הפרטי שלי יש פריטים מנוקדים מכל מיני סוגים ולאוו דווקא באדום לבן: כלי אוכל, כלי מיטה, בגדים ומטפחות.
למשל התיק השווה הזה שקיבלתי מחברתי רינה מנדרינה, בעלת סטודיו "מנדרינה" ממושב נטור ואני אוהבת אותו מאוד. במיוחד בשילוב עם החצאית הכחולה והנקודות הלבנות (חנות יד שנייה, מונטריאול)
הפריט הכי יקר והכי נדיר באוסף שלי זאת מפה מפשתן עם רקמה של פטריות מנוקדות שרקמה סבתא שלי, הדוויג גרוס עוד בהונגריה:
מאיפה חזר אלינו הטרנד הזה של הנקודות?
לדעתי מי שאחראית לאופנת הנקודות בארץ הקודש היא לא אחרת מאשר הגברת "אמה". הפרזנטורית המפורסמת של משחת הניקוי "אמה" משנות השישים. מדובר על תקופה ארוכה בה רק נשים שטפו כלים ולכן פרסומות לחומרי ניקוי נשמעו כך: "כל אישה בוחרת אמה – כל אישה יודעת למה".
שימו לב שלמרות שמדובר בפרסומת לשטיפת כלים חשוב היה לקופירייטר להגדיש את הבחירה החופשית. האישה היא יצור עצמאי מבחינה מחשבתית ולכן היא "בוחרת" מרצונה לעמוד ולשטוף כלים במשחת הכלים אמה. רולאן בארת בספרו "מיתולוגיות" מתייחס בהרחבה לסוגיה של חומרי ניקוי ואבקות כביסה כמייצגים משמעות חברתית ומעמדית. אבל הרי לא על מעמד האישה אנחנו מדברים כאן. אלא על נקודות אדומות ולבנות.
הדמות המפורסמת של גברת אמה לבושות בבגדים המנוקדים, סרט ענק, לבן עם נקודות אדומות ושמלונת אדומה חמודה עם נקודות לבנות. אם מסתכלים היטב בפרסומות של אותה תקופה נדמה שכל מי שעמדה לשטוף כלים, לכבס או לשטוף רצפה הייתה חייבת ללבוש לפחות פריט מנוקד אחד אחרת העבודה לא הייתה מתבצעת כמו שצריך:
על הארון במטבח היפה של ההורים שלי מודפסת הדמות של גברת אמה. בגאווה היא נושאת את הכלים המבריקים לעבר השקיעה:
החיבור הזה בין עבודות הניקיון והשמלות המנוקדות לא פסק גם בימיינו. כשרצו לפרסם את הפעולה של "יום ללא חומרי ניקוי" השתמשו בתמונה הבאה:
כאילו באמת אי אפשר לאחוז במגב מבלי ללבוש שמלת נקודות. מה גם שמדובר פה על יום "ללא חומרי ניקוי" ולא חלילה על יום "ללא ניקוי" בכלל.
פעם הניקיון הגדול של פסח התחיל כבר בפורים ואז חבורה שלמה של נשים, ללא הבדל מעמד, רקע וגיזרה לבשו בגדים, סינרים ומטפחות עם נקודות ויצאו לטיול ברחבי העיר:
כשפסח כבר היה ממש בפתח שוב חזרה לפרסומות גברת אמה היפה שלנו, עם הנקודות בסרט ובשמלה האדומה והרגישה בת חורין ("כל אישה בוחרת") להשתמש באיזה חומרי ניקוי שהיא רוצה (מתוצרת "שמן") בזמן הניקיון הגדול.
דווקא בהקשר של פסח המילה "אמה" מקבלת משמעות מיוחדת. אנחנו יודעים מהסיפור שבת פרעה שלחה את "אמתה" למשות את התיבה. והמפרשים חלוקים בדעתם האם המילה "אמתה" הכוונה ליד שלה, שאז פרושו של דבר שהיא עצמה הושיטה את ידה ומשתה את התיבה או אמתה מלשון שפחה, שאחת מבנות לוויתה ירדה ליאור והביאה לה את התיבה. כשאמנים בימי הביניים באו לתאר את התמונה הזאת היו כאלה שציירו את היד הארוכה של בת פרעה והיו כאלה שציירו את השפחה. ולמה זה מזכיר לי את גברת אמה המנוקדת שלנו?
כי אם תסתכלו היטב על הפרסומת של הניקיון לפסח תראו שגם כאן אפשר לקרוא את המילה "אמה" בשני אופנים שונים. "אמה מנקה את הבית לקראת פסח". האם הכוונה היא שהגברת אמה היא העוזרת שמנקה את הבית במקום בעלת הבית או שהיד הארוכה של בעלת הבית עצמה היא האוחזת במגב. בכל מקרה אין ספק שעתה אנחנו בנות חורין לבחור מבין שתי האפשרויות האלה.
הלוואי שעוד שלושה שבועות נעמוד גם אנחנו ככה באמצע המטבח, על עקבים גבוהים, בשמלה קצרצרה ומנוקדת ובגזרה דקיקה ונוכל להגיד כבנות חורין את המשפט "כל אישה יודעת למה"
